החלטה בתיק ע"פ 71513/03

1.         עובדות הצריכות לעניין:

            המבקש, מר שמחה ניר, הגיש בפניי הודעת ערעור בה ייצג את המערערת בתיק זה. בפתח הדיון הראשון בערעור בפני, מיום 28.11.04, טען ב"כ המדינה, עו"ד רנצקי, טענה מקדמית לפיה - מר ניר שמחה, איננו רשאי לייצג את המערערת בתיק, וזאת לאור החלטת ביהמ"ש העליון עוד מיום 7.4.03  לפיה מר שמחה ניר הושעה מלשכת עו"ד לתקופה בת 3 שנים.

מנגד טען מר ניר, כי פסה"ד שמחזיק ב"כ המדינה, לעניין השעייתו מלשכת עו"ד, איננו פס"ד מאושר של ביהמ"ש העליון, וכי כל העתק המתקבל מאחד המאגרים המשפטיים איננו בגדר העתק מאושר.  באותו מעמד עתר מר ניר לביהמ"ש לאפשר לו להגיש סיכומיו המשפטיים בכתב. ביהמ"ש נעתר ואיפשר למר ניר להגיש סיכומיו בכתב תוך 30 יום לשאלת המשך הייצוג ע"י מי שביהמ"ש לא שחררו מייצוג, אף אם הושעה מלשכת עו"ד עפ"י החלטה מוסמכת.

2.         בסיכומים שהגיש מר ניר מיום 28.12.04, וזאת בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 28.11.04 שלל בפתח סיכומיו כל טענה בדבר קיומו של פסק דין של ביהמ"ש העליון המשעה אותו מעיסוקו כעו"ד. במסגרת הסיכומים פרס מר ניר בפני ביהמ"ש טיעונים לעניין פרשנותו של סעיף 17 לחסד"פ, ככל שזו נוגעת לתקפות השעייתו בפועל מלשכת עו"ד. לשיטתו של מר ניר, סעיף 17 לחסד"פ גובר על הוראת חוק "רגיל" בעניין ההשעייה. הווה אומר, המשך ייצוג המערערת בתיק זה ע"י מר ניר תהא עד אשר ביהמ"ש יתן רשותו לשחרורו מייצוג בהתאם לסעיף 17 לחסד"פ.

מנגד, ב"כ המדינה, עו"ד רינצקי, חזר בטיעוניו על כך שהמדובר פס"ד של ביהמ"ש לפיו מר ניר מושעה ממקצוע עריכת הדין ומשכך איננו מוסמך לייצג את המערערת. עוד עתר לדחיית פרשנותו של מר ניר לעניין סעיף 17 לחסד"פ, וציין כי יש לקרוא את הוראות סעיף 17 יחד עם הוראות סעיף 13 לחסד"פ שעפ"י לשונו: "לא ישמש סנגור אלא מי שמוסמך לכך כדין...". מה גם שעפ"י העולה מסע' 97 לחוק לשכת עו"ד, תשכ"א- 1961: "מי שמתחזה כעו"ד, ועו"ד העושה בתקופת השעייתו פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - מאסר שנה או קנס ..." מהאמור לעיל ברור שטענת מר ניר לפיה פעולתו כשרה מכוח סעיף 17 לחסד"פ הנה טענה פסולה.

3.         בין לבין, ובמסגרת הסיכומים שהוגשו על ידי עו"ד שמחה ניר, עתר הלה לפסילת בית-המשפט וזאת משום שבית המשפט ציין בפרוטוקול הדיון, לצד שמו של עו"ד שמחה ניר, מר שמחה ניר ולא עו"ד שמחה ניר, ולא תיקן את המעוות כהגדרתו של הלה, ועל כן ראה בכך טעם לפסילה.

            הוריתי על קבלת תגובת המשיבה לקבלה על אף שעל פניו נראה כי מדובר בעתירה קנטרית, שאין בצידה כל ממש אלא רצון של הנ"ל להאריך בדיונים, להגיש עתירות סרק שאין מאחוריהן כל ממש.

            בית-המשפט מבין בשלב זה שטעה שעה שאפשר לעו"ד ניר את אותה אורכה מבוקשת לצורך הגשת סיכומים, ויתכן והיה ראוי להעתר לבקשת המשיבה לפירוט הטיעונים עוד במועד הדיון, שעה שהיה ידוע לצדדים שטענה שכזו אכן תועלה במהלך הדיון עצמו, ועל כן היה ראוי שיערכו לדיון.

            אך דחיתי על הסף את הבקשה לפסילה בהעדר כל טעם שיכול אף להצדיק לכאורה הגשת בקשה שכזו, ואינני מוצא טעם לחזור על הדברים שנכתבו בהחלטה, כאשר הרלוונטיות היחידה שיש לכך היא בנושא הטלת הוצאות על עו"ד ניר, משום הגשת בקשות סרק לבית המשפט, בקשות שאין בהן כל ממש.

4.         באשר לבקשה שהוגשה על ידי עו"ד ניר לאפשר לו את המשך הייצוג, משום העובדה שבית המשפט לא שחרר אותו מייצוג המערערת, כאשר לצד טענה זו נטענה טענה שמדובר בהוראת חוק ספציפית שגוברת על הוראת חוק לשכת עוה"ד ומשום כך גם אם קיימת החלטה של בית המשפט העליון להשעייתו של עו"ד ניר מלשכת עוה"ד, עדיין מחוייב הוא בהמשך ייצוגה של המערערת.

            גם טענה זו מצאתי לדחות על הסף משום היותה מתממת ומתחסדת.

            מהות ההחלטה להשעייתו של עו"ד מלשכת עוה"ד היא מניעתו של אותו עו"ד מהמשך ייצוג לקוחות, בין בבית המשפט ובין בכל דרך אחרת, משום שלשכת עוה"ד מצאה שאין אותו עו"ד ראוי להמשיך ולשמש כחבר באותה לשכה, בגין עבירות משמעת שבוצעו על ידו, והדרך לתקוף החלטה שכזו היא באמצעות הגשת בקשה ערעור לועד המרכזי ובהמשך לבית המשפט העליון.

            עו"ד ניר עשה שימוש בכל הערכאות השיפוטיות האפשריות לצורך תקיפת החלטת לשכת עוה"ד, ובסופו של דבר ניתן פסק-דין של בית-המשפט העליון שראוי היה שעו"ד ניר יפנים את הוראות פסק-הדין, יפעל על פיו ולא יעלה טענות סרק שמדובר בפסק-דין בטל או שאין בפסק-הדין כדי למנוע ממנו המשך ייצוג לקוחות בבית-המשפט או טענה אחרת בדבר אי הגשת פסק-דין מאושר.

            הטיעון בדבר הגשת פסק-דין לא מאושר הוא טיעון טכני שבית המשפט דוחה אותו מכל וכל, בשים לב לעובדה שמי שמעלה את הטיעון הוא דווקא הצד שהגיש את אותו הליך ועתירה לבית המשפט העליון, והכוונה לעל"ע 3954/03 שפסק-הדין בו ניתן ביום 4/8/03, והוא גם הצד אשר הגיש את הבקשה לדיון נוסף פלילי 7527/03, שהחלטה בו ניתנה ביום 4/9/03, כך שמתקשה אני להבין כיצד מרהיב עוז בנפשו עו"ד ניר לטעון כנגד פסק-הדין שניתן על ידי בית-המשפט העליון, שעה שהוא עצמו הגיש את הערעור לבית-המשפט העליון.

            שוב פעם מדובר בנסיון לא ראוי מצדו של עו"ד ניר לעשות שימוש בהליכים משפטיים לצורך העלאת טענות סרק, כאשר אין בטענות אלה כל ממש.

5.         גם הסיכומים שהוגשו על-ידי עו"ד ניר במסגרת הבקשה שבפניי, הם טיעונים בגדר סיכומי סרק שכוללים סיפורים תיאורטיים ומקרים שאין בינם לבין המקרה שבפניי ולא כלום.

            עו"ד ניר מבקש מבית-המשפט המחוזי לקבוע הלכה פסוקה, לפיה אין די בפסק-דין של בית-המשפט העליון במסגרת ערעור שמוגש בפניו על החלטה של הועד המרכזי, כדי לחייב את אותו עו"ד גם אם מהות פסק-הדין היא השעייתו של אותו עו"ד מהמשך עיסוק כעו"ד.

            מוטב לו, לעו"ד ניר, לדעת ולהפנים את הוראות אותו פסק-דין אשר השעה אותו מחברות בלשכה, למשך פרק זמן שנקצב באותו פסק-דין, כאשר בפרק זמן זה נאסר עליו לייצג כל לקוח בפני בית-משפט או במסגרת כל הליך אחר, או בניגוד לחוק לשכת עוה"ד, ואין דינו של ערעור זה שונה מדיון אחר, גם אם עו"ד ניר ייצג את המערערת בפני הערכאה הראשונה.

            לפיכך, מוצא אני לדחות על הסף את עתירתו של עו"ד ניר להמשיך ולייצג את המערערת בתיק זה.